בקרוב
מעגן- מיכאל, ישראל | נובמבר 2020
מיכל, 74
פנסיונרית. שמחה מאוד ונהנית מהתקופה הזאת. מקדישה זמן ללימודים, להליכות, לקריאה, לחברות.
באיזה אופן התקופה שינתה לך את החיים?
.אורח החיים לא השתנה, אנחנו גרים במקום מוגן וכפרי ויכולים לצאת החוצה
.השינוי התחיל כשסיימתי לעבוד ויצאתי לפנסיה. מרכז הכובד עבר לבית. הכל בבית ומהבית עוד לפני הקורונה
,חוץ מהדאגה. יש יותר דאגה. דאגה לילדים שבחוץ, דאגה לנועה שבחו"ל. יש הרבה סימני שאלה שלא תמיד יש עליהם תשובות
יש יותר סימני שאלה מסימני קריאה. מאמינה שנעבור את התקופה כמדינה וכיחידים. אני חושבת שהקורונה לימדה אותנו משהו באופן אישי
פתאום לא צריך לקנות, זה מיותר. כל נושא הצריכה השתנה מאד בגדים, אוכל, בילויים. הכל פחות וזה עושה טוב. שלשום פתחו את החנויות. שלושה אנשים בפנים ותור של שעתיים בחוץ. אנשים רוצים לפצות את עצמם
יש פה הרבה חומר למחשבה על עצמך, משפחה, משפחה מורחבת, קהילה. קהילות התארגנו מאוד יפה לעזרה ודאגה. הרבה אנשים מתנדבים.יש המון נתינה. פחות של הממשלה, יותר של קהילות.
היו בקיבוץ כמה מקרים של קורונה. אנשים נכנסו לבידוד, אי אפשר להימנע לגמרי. הציבור פה ממושמע, הולכים עם מסכות ומקפידים.
מנסה לעשות הכי טוב שאפשר בנתון של הזמן הזה. הכי טוב שאני יכולה. אני צלולה ויכולה ללמוד. הבנתי שהחיים עברו לזום, רכשתי מחשב ואני לומדת וכותבת. לוקחת קורסים. זה מה שזה ועם זה נחייה, לא נשנה את העולם. זה עניין של גיל. יש גיל שאת אומרת, עשיתי מה שעשיתי, זה מה יש.
אם הילדים שלי בסדר, אני בסדר. זה הזמן שלהם להסתדר בעצמם. פחדתי לחזור על דברים של אמא שלי. זוכרת את הקול שלה מזכיר לי שיש למישהו יומולדת. פתאום שמעתי את הקול שלה מתוכי, מזכיר לילדים שלי. עצרתי. יזכרו טוב, לא יזכרו, זאת בעיה שלהם, לא שלי. הרפתי.
רגע נעים
קשר עם חברה שהתהדק בגלל שהיינו באזור בית. אני לא הולכת לקצה השני של הקיבוץ, החנויות סגורות, החדר אוכל סגור. כשמקום אחד מתרוקן, אחר מתמלא
חברה טובה, היד השנייה שלי. הקשר מאד התחזק בתקופה הזאת.
קשר בין נשים הוא מאד משמעותי, קבוצות של נשים הוא משהו מאוד חזק. יש לי הרבה קבוצות נשים- קבוצת טיולים, קבוצת נטפליקס, חוגגות ימי הולדת. אנחנו מבינות אחת את השנייה
רגע קשה
בהתחלה. הבנו שנכנס משהו הלום לחיינו, זה תפס את כל מהדורות החדשות והפחיד מאד. פתאום נתק. יש פה משפחה במרחק 200 מטר מאיתנו ואי אפשר לראות אותם, אי אפשר להתחבר אליהם.
פתאום פלש איזה וירוס, אויב אך לא כמו במלחמה שאנחנו מכירים, זה מדאיג ומפחיד. זה ריחף באויר.
כשאני חושבת שזה כבר שמונה חודשים,זה מפתיע.
זה היה מאוד מאיים. כל המדינה הייתה בסוג של חרדה. ביבי נורא הצליח להפחיד.
יש הרבה מתח. ילדים לא לומדים ויש נשירה שקטה מבתי הספר. ילדים לא קמים לשיעורים בזום. זה קשה. פתאום הילדים אומרים:"שכחתם אותנו, תנסו אתם לשבת שמונה חודשים בבית ולשמור על שפיות"
עשינו ארוחה משפחתית לפני שבועיים עם הילדים והנכדים אחרי שהמון זמן לא עשינו. כולנו קצת פחדנו. כשהנכדים גדולים אז פחות ?נפגשים. כולם מאוד שמחו
אני אומרת לעצמי, את הסערות הגדולות עברנו, אני לא יכולה לעזור. יש לי משהו בפנים שסומך על הסביבה שלי, על בני המשפחה שלי שיש להם את הכלים להתמודד. אני סומכת עליהם
איפה מורגש בגוף?
בלב ובראש. בהתחלה נורא הייתי בלחץ. לחץ מה יהיה עם הילדים. היתה פאניקה ואי וודאות.
היום התרגלנו לחיות עם זה, לשמוח עם מה שיש.
משהו שעוזר לך להירגע?
שכל ומחשבה בשעות הערב והלילה.
אני אומרת לעצמי, את הסערות הגדולות עברנו, אני לא יכולה לעזור. יש לי משהו בפנים שסומך על הסביבה שלי, על בני המשפחה שלי שיש להם את הכלים להתמודד. אני סומכת עליהם.
שיעורי התקשור שלקחתי נתנו לי כלים. זה כוון ומצפן שמנווט אותי איך לחשוב, זה נותן לי שלווה. נותן לי תחושה שיהיה בסדר.
יש לי מורה לתקשור שמנחה אותי. אני מתבוננת, מפרקת את הקושי, מסדרת את המחשבות, יודעת מה אני יכולה ולא יכולה לעשות. נותן מבט מרחוק ופרופורציות.
דמיון מודרך , תחנות הגנה ומדיטציה עוזרים לי.
המון דברים בקשרי עבר נפתרו. אני יודעת שתשובות לא תהיינה , אבל יש מענה. מה שהיה היה, צריך להניח את זה ולהמשיך הלאה. צריך להאמין. לקח לי זמן.
אני חושבת שלכל אחד יש את הכלים האלה. זה לא נבואות וקסמים, יש פה אור.
כל אחד אומר לעצמו הלוואי ש… זה עוזר בהתלבטות, נותן שלווה ורוגע.
מה את צריכה לשמוע?
לא הכל אני יכולה לעשות, זה לא בידיים שלי, זה עוזר לי
מה את רוצה לשמר מהתקופה?
את הבריאות והחופש שיש לי עכשיו. מרגישה שיש לי חיים טובים.
הבנו את הכוח של המשפחה, של ביחד, של בריאות.
שינה את זווית החיים. הבריאות הכי חשובה. מהבריאות נגזר כל השאר.
מה לא יחזור להיות כשהיה?
יש מסר לעולם וכל אחד באופן אישי, זה חשוב ואני מאמינה שנפנים ונשתנה.
הרבה מההתנהגויות כפרטים, כחברה, כקהילה, כמדינה. במיוחד בשפע ורכוש. הורדנו את הרגל מהגז באופן טוב. הכל פחות ויותר פשוט. גם אוכל פשוט זה טוב.
לא רואה את נועה כמעט שנה, זה קשה. אני משכנעת את עצמי שזה לא לבחירה. אני לא יכולה ליילל , זאת המציאות.
טקס
שוחה כל יום. עד לפני שבוע הבריכה הייתה פתוחה.
הליכות. עושה הליכה כל בוקר לכוון השפך והים. אני קמה מוקדם, הבוקר נעים וטוב. הים מאד שקט.
חוף הים זה מקום מאוד מרגיע ונעים. אני חיה במקום המושלם לפנסיה.
מה הפינה החביבה עלייך בבית?
מספר 2 זה המיטה וחדר השינה. מאז שיש נטפליקס אני ממש שמחה.
אני אוהבת לשבת בחוץ, בחצר. לוקחת כסא ים ויושבת בחוץ. יש שמש סתוית נעימה.
קפה עם חברה, מעגל בנות על הדשא.
למה זאת קוקה כדי להיות שמחה?
אני לא זקוקה לכלום. אני לא מפנטזת על דברים שלא בהישג ידי,
שמחה עם מה שיש לי. אני רוצה שיהיה שלום.
מה את מאחלת לעצמך?
שרק ימשיך להיות טוב. מקווה שהדבר הזה יחלוף ונחזור לשגרה רגילה.
לא רואה את נועה כמעט שנה, זה קשה. אני משכנעת את עצמי שזה לא לבחירה. אני לא יכולה ליילל , זאת המציאות.
לילי שלה נולדה כשאנחנו כבר לא צעירים והיא רחוקה. נועה תמיד אמרה לי: זה החיים שלי ולא שלך, זה הבחירה שלי איפה ואיך לחיות. תכבדי את זה היא אמרה לי. עברתי את השלב של הלוואי ש… אני שמחה עם מה שיש, נהנית עם מה שיש. יש אמצעים אחרים להיות בקשר כשהן רחוקות.
איזה עצה יש לך לימים הבאים?
לשמוח עם מה שיש, להנות עם מה שיש.
הרבה דברים יפים של עזרה לזולת. אם לא נושיט יד מה נשאר- כלום